•  -700--110

מה מפריע לי באמת?

קטגוריה: עבודת הנפש

מה מפריע לי באמת?

 ישנם רגעים בהם יש לנו פתאום זמן לחשוב, ובמהלך הזמן הזה גם אם דקות ספורות, יכולות לצוף להן מחשבות מטרידות, שלרוב אנו מסלקים אותן מעלינו כיצורים קטנים המסתירים לנו את שדה הראיה.אותן מחשבות יכולות לנקר מדי פעם לפעם ומספרות על כמה שיש לנו הכל ואין לנו על מה להתלונן ובעצם לא חסר לנו שום דבר ועדיין בתוכנו יש הרגשה של חוסר שלמות, חיסרון כלשהו שאנחנו לא מצליחים למלא.

המחשבות הללו יכולות להתחפש בשלל תחפושות : הרגשה של חוסר הגשמה ומימוש בחיים, הרגשת שגרתיות ורצון לברוח לחפש מציאות אחרת, הרגשה שמשהו פשוט לא דופק נכון.

כמו שאנו למדים שוב ושוב מהזהר הקדוש ותורת החסידות בדרך ההשגחה הפרטית לכל פרט קטן ובטח למחשבות יש טעם ושורש, ועל כן הן באות לעורר אותנו לבירור פנימי מעמיק ומכך לפעול על מנת לפתור את מה שהעלנו בחכת הבירורים.

אותה הרגשה שאנו מרגישים, באה לספר לנו את סיפור חיינו, החזיקו חזק – יוצאים לדרך.

כל התנועה של האדם כולה מונעת על ידי רצונו, כאשר לאדם אין שום רצון הרי זה כמוות ממש, מאחר והרצון הוא מניע את האדם לקום בבוקר, ולחיות את חייו תוך עשיה ופעילות באופן בריא ונכון.

כאשר אדם פועל להשיג משהו בעולם החומר הנאתו היא רגעית או זמנית אך בסופו של דבר תחלוף, לדוגמא:

אוכל הוא תענוג זמני הנגמר לאחר הארוחה, בגד הוא תענוג זמני שיכול להיבלות או להיפגם עם הזמן, סמים או אלכוהול אלו השפעות של רגשות או הרגשות מדומים שחולפות עם הזמן. ואילו השמחה והאהבה הפנימית לעולם נשארת.

מכאן שנשאלת השאלה- מה מפריע לנו לחיות מתוך נקודת האושר והשמחה הפנימית? מדוע אין אנו מרגישים כך תמיד?

בפרשת חוקת מביאה לנו התורה מתנה גדולה היא מביאה לנו את הסיבה למילוי החיסרון, את הדרך למלא את אותו החיסרון, ופתרון לחידה הסבוכה שמטרידה אותנו לרוב.

כאשר האדם חי מתוך הרצון הפנימי העמוק ביותר , מתוך נקודת האור הבוערת בו, הוא מרגיש מילוי תמידי, שמחה אהבה ורצון להשפיע לסביבתו, כאשר האדם טמון בתוך רצונות שטחיים ששורשם אינו אמיתי ופנימי אלא כל ביטויים הוא חיצוני, הוא עסוק בקבלה אישית, ומרוכז בעצמו, הרגשות של שמחה הן חולפות בעיניו והוא מוצא את הרע בכל מקום אליו הוא פונה, מעולם לא מצליח להשלים עם המציאות הקיימת.

בפרשת פרה מסופר לנו מה עומד בינינו לבין האור האלוקי ואילו הפרה האדומה עצמה היא סמל משמעותי לטומאה וטהרה. פרה מורה על דינים הצבע האדום מורה על ריבוי דינים, כלומר הפרה כחיה מסמלת את החומריות והישות, ה"אני", הרצון לקבל של האדם ואילו הצבע האדום מורה על ריבוי החומריות שהוא שורש הדינים. 

 

הציווי בפרשה הוא לשרוף את הפרה האדומה ולהשתמש באפר שלה על מנת להטהר מכאן ששוב מופיע חוק ההקבלה שמנהיג הקב"ה, בתוך שיא הטומאה, בתוך ריבוי הדינים אז מתגלה הכח האדיר של טהרת אפר הפרה האדומה.

 

מסופר כי בפרשת חוקת טמון סוד שהוא חוקת כל התורה כולה ולא מצינו לשון זאת בפרשות אחרות, כך שיחודיות הפרשה מסמלת על חשיבותה, ובעיקר חשיבות העבודה של האדם על פיה. תכלית התורה והמצוות הוא הדביקות בה' יתברך, נאמר שהמצוות מכונות תרי"ג עיטין, שהן עצות להשיג את קרבת ה' והדביקות בו יתברך.

הבעש"ט הקדוש מספר לנו מה עומד בין האדם לבין הדביקות בה' בפסוק: “אנוכי עומד בין ה' וביניכם"

כלומר האנוכיות של האדם, האגו והרצון לקבל שלו שנקראים "ישות" אלו יחד הם הכוח המפריד בין האדם לבין האור האלוקי, הכוח הזה הוא אחראי על הפירוד המתמשך בינינו לבין הקב"ה והוא מקור כל חווית המציאות כמחשיכה.

 

חווית המציאות כמחשיכה גורמת לו לפעול מתוך קנאה, תאווה או כבוד, וכך נוצרים כל הרגשות השליליים, הכעסים, חוסר השלמה עם המציאות, הרגשה של כוחי ועוצם ידי, וכן יכולות להביא את האדם לידי הרגשת בדידות ועצבות מתמשכת.

 

כאשר האדם אינו משלים עם המציאות הוא מעיד שהוא עצמו  – היה עושה את זה יותר טוב מהקב"ה, הוא היה מנהיג מציאות אחרת ושונה לחלוטין, ואילו הרגשה זו היא המרחיקה את האדם מהשפע הממתין לרדת אל הכלים ולמלא אותם.

מתי מתגלה כח הטהרה של הפרה האדומה?

 כוח הטהרה של הפרה האדומה מתגלה בעת שריפתה וכאן נרמז לנו שע"י ביטול הישות, היפוך הרצון מרצון לקבל לעצמי לרצון לקבל ע"מ להשפיע לזולת ניתן לבער אותה מקרבנו ולפתוח פתח לאור ה' להכנס.

 ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שריפת הפרה"

 

וחז"ל אמרו על כך:

אם גבה לבו כארז ישפיל עצמו כאזוב ושני תולעת"

 

כלומר אם גבה לב האדם כעץ ארז שזה הוא מקור הטומאה והיצר רע המפריע לאדם להגשים את יכולותיו הפנימיות ישפיל עצמו כאזוב וכתולעת שני וע"י כך יבער ויבטל את הישות שלו ויוכל לשוב ולהתדבק בה'. 

 

מכיוון שהישות היא הכח המנוגד ביותר לקדושה לכן צריכים לבער אותה באש קודש, ולכן כאשר האדם משפיל עצמו כאזוב וכתולעת השני הוא מסוגל להגיע לביטול ישותו, שע"י ענוה וביטול הרגשת ה"מגיע לי", ע"י הודיה וביעור ה"אני" ניתן פתח לדביקות בה'.

 

תוקף טהרת הפרה האדומה חל בזמן שבית המקדש היה קיים, וכיום כאשר אין בית מקדש, כיצד יטהר מטומאתו?

 

כאשר אין אפר ממשי של פרה אדומה יש תחליף הנרמז בפרשה "זאת חוקת התורה" כלומר כח התורה הוא נצחי ואפילו בזמן החורבן יש לתורה הקדושה כח נצחי לטהר את האדם מטומאתו, כוחה של פרשת חוקת לקורא אותה היא לטהרו מטומאת ישותו. ואילו אדם שנטל בחייו לעבוד עבודת מודעות מעמיקה ופנימית מגלה כי התורה שורפת את כל החומריות ומסוגלת לבטל את הישות שהוא שורש המידות הרעות כולן, ועל כך נאמר : “בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין" . כלומר ע"י כך שלומד תורה בהתלהבות ואש פנימית הרי זה בחינת אש התורה אוכלת את אש הטומאה הבוערת בלב נפש האדם.

ע"י לימוד התורה האדם מסוגל לשרוף את הישות שלו מקרבו ולהגיע לדביקות, אהבה פנימית מושרשת עם ה' יתברך, הרגשה של קשר וחיבוק, ידיעה שאנחנו אף פעם לא לבד, זהו אור ה'.

 

ללא ספק אם נקשיב טוב לרחשי ליבנו ודבר הנשמה, נגלה שה' יתברך בכבודו ובעצמו מדבר איתנו במשך היום: דרך מחשבה טובה, דרך ההחלטות שאנו מקבלים כאשר אנו פועלים מנקודה זו אלו החלטות המייצגות את עצת ה' בחיינו, ואלו הן ההחלטות הנכונות ביותר עבורנו.

כל ההבדל הוא בגישה ובמקום בו אנו עומדים בעת קבלת ההחלטות, האם אנו פועלים מתוך הישות, מתוך רצון לברוח ולהתבדל? או מתוך נקודת האמת של השלמה וקבלה של המציאות, מתוך מקום של אהבה וסיפוק.


הדרך להביס את היצר הרע היא התורה, וע"י זה "שממית עצמו עליה" וכאן נשאלת השאלה המתבקשת מה ז"א ממית עצמו על התורה?

 

כאשר אדם לומד תורה החוק הראשון שהוא משנן הוא שכל לימודו הוא על מנת שיגיע לידי מעשה, כלומר שיפעל גם במישור האישי בחייו את העבודה הרוחנית שמצווה התורה לפעול: כלומר עבודת מידות, עבודת הלב והנפש. התורה לא דורשת מהאדם לשבת וללמוד יום שלם כאשר הוא לא מיישם את לימודו ואינו מקיים את המצוות בשמחה, השמחה וההתלהבות שיש לאדם בקיום המצוות היא המטרה של ביטול הישות, ולכך התורה מהווה כלי נשק יעיל על מנת להביס את הכוחות השליליים המפרידים את האדם מהחלק האלוקי שבו, הנשמה.

 

משמעות הרמז שניתן לנו בפרשת חוקת כאשר בכח התורה עצמה לטהר ולסייע בתהליך הזיכוך של האדם, ולכן נאמר שבפרשת חוקת טמונה עבודה הכוללת את כוחה של התורה כולה.

כלומר כאשר האדם לומד וקורא בתורה, בכח האותיות הקדושות הכתובות בה לבער את ה"אנוכי", את הישות מקרבנו ולטהר את האדם, וזאת לומדים ממאמר חז"ל: “אנא נפשי כתבת יהבית" פירוש האימרה היא שה' נתן את אורו בתוך התורה והאותיות הן הלבוש לאור ה'. ראשי התיבות של המשפט יוצרות את המילה "אנכי".

 

ועל כך נאמר שאין לאדם ישות ורק הקב"ה יכול להגיד "אני" כי הוא היחיד ואילו אנחנו בני האדם עלינו לעבוד ולבטל את הישות אשר נמצאת בתוכנו, על מנת להגיע לדביקות בה', שפע רוחני, וקיום השליחות באהבה.

את הרעיון הזה אנו למדים הלכה למעשה מהרב משולם זושא, אחיו של הר' אלימלך מליז'נסק ואחד מגדולי החסידות, שלעולם לא השתמש במילה "אני" אלא נהג לדבר על עצמו בגוף שלישי "זושא רעב" “זושא צמא" “זושא אומר" וכו'. כך הוריד הר' זושא לידי מעשה את העבודה הרוחנית של ביטול ה"אני" בקרבו.

 

ראשי התיבות "אנכי" המרומזות באימרת חז"ל מספרות לנו כי "אנכי" הוא ה' יתברך והוא החביא את אורו הגנוז בתוך אותיות התורה ובו בזמן גם רומז לנו על העבודה שלנו- אם אנחנו נלמד לבער את האנכי מקרבנו בכוח התורה כך נוכל לגלות את ה' שהוא הישות היחידה ואין אחר מלבדו.

 

 

1373718 lettuce

 

  הכוונה והרצון

הבעש"ט הקדוש זיע"א אמר על המשפט "תורת ה' תמימה משיבת נפש" כי תורת ה' היא תמימה ואף אדם לא נגע בה, כלומר לא הבין ולא השיג את פנימיותה, מאחר והתורה מלאה בצירופי שמות ה' הקדושים הרמוזים באותיותיה לכן כוחה של התורה לטהר ולסייע לאדם להגיע לדביקות.

 

האדם יכול להגיע לדביקות בדרך התורה כאשר הוא מגיע מהכוונה הנכונה כלומר רצון להגיע לדביקות ולבטל מתוכו את הישות, להתבטל לה' יתברך, אז התורה הקדושה מסייעת בידו להגיע לדביקות, ולהתלהבות בזמן הלימוד, התורה מסוגלת להבעיר באדם אש פנימית שאינה מוכרת לו, שמחה תמידית ורצון להשפיע. מכאן שבירור הכוונה והרצון הם הנקודות החשובות ביותר לאדם לעבוד עליהן, שהרי מנקודת מוצא של רצון נכון וכוונה אמיתית יכולה התורה להאיר לאדם ולהחיל את פעולת הטיהור.

 

כוחה של פרשת פרה באופן כללי מספרת לנו על כחה של התורה, לטהר ולזכך את האדם ולשבר את גאוותו, ואילו כוחה של קריאת הפרשה בפרט מסוגלת לטהר את האדם ממש באותה מידה שאפר הפרה האדומה יכול לזכך את האדם ולבער את הישות מקרבו, מכורח האור הגנוז המלובש באותיות התורה.

 ועכשיו הזמן לענות על השאלה מה מפריע לי באמת?

 

אנו לומדים בפרשת פרה וכן מכל כתבי היהדות שניתנו לנו כי כל מה שמפריע לאדם להתקדם ולהתפתח, להגיע למימוש והגשמה, לגלות משמעות בחייו, להנות הנאה רצופה ותמידית זה אך ורק הוא עצמו. כאשר האדם ילמד את עבודת הלב והנפש, עבודת ההתבוננות הפנימית יוכל לצאת למסע מופלא לגילוי הנשמה שבתוכו, אותו חלק הטהור והנקי מהישות, מה"אני" הפנימי שלו.

 

כאשר האדם משתמש במילה "אני" הוכח ממחקרים מדעיים כי האונה השמאלית במוח יוצרת פירוד לבין האונה הימנית , כך גם בשורש הרוחני כאשר האדם אומר "אני" וכל כוונתו היא קבלה עצמית הוא מפריד את עצמו ממציאות ה' יתברך ומאורו העליון ובכך חוסם בעצמו את השפע הרוחני שלו.

ואילו אם האדם לומד לבטל את הישות שבקרבו ולומד לבער אותה בדרך נכונה של ענווה פנימית ואמיתית בכוח הביטול לה' יתברך הוא פותח פתח עצום לשפע שיכול לעבור דרכו ולעזור לגלות את השליחות האמיתית לשמה הוא בא לעולם, בכוח האור יוכל האדם להגיע למקומות נפלאים בתוך נפשו שמעולם לא הכיר הוא יוכל סוף כל סוף לגלות את המתנות שניתנו לו ולהבין איך להשתמש בהם על מנת להתפתח ולהגיע למימוש עצמי תוך השפעה חברתית ועזרה לזולת.

 

השיפור נוגע בכל תחומי החיים כאשר האדם שמח ומלא, הוא הולך עם תחושה של סיפוק פנימי בעולם, ידיעה שבאמת כל מה שיש לו הוא בכלל מתנה מה' יתברך ועל כך הוא צריך להודות לו, תחושת הסיפוק הפנימי יוצרת שמחה וכאשר האדם שמח באמת ההוכחה לכך היא שכל רצונו הוא להשפיע לזולת את אותה השמחה.

מהלך זה מעיד על הרצון להשפיע של האדם, לכן אנו מצווים להיות בשמחה תמיד מאחר והיא זו שגורמת לנו לפעול מתוך הרצון האמיתי שלנו, ובצורה הפוכה- כאשר אנו מחוברים לרצון האמיתי שלנו אנו פועלים בשמחה ובהשפעה.

 

עלינו להבין ולהעמיק בזה הנושא מאחר והוא השורש המשפיע על כל תחומי החיים שלנו : הזוגיות, פרנסה, בריאות פיזית ונפשית, ניהול הבית, מערכות יחסים, יחסי עבודה ועוד. כאשר האדם מבין שכל המציאות כוה היא השתקפות הרצונות והכוונות שלו הוא יכול להגיע לידי זיהוי כוחות הנפש בתוכו וע"י הכרות עמם יוכל לבצע שינוי בשורשו המשפיע על כל תחומי חייו.

 

ברגע שהאדם מבער את הישות מקרבו ומיטהר מהרצון לקבל המניע אותו הוא מסוגל לבצע את התיקון העמוק ביותר בתוך נפשו וע"י כך להתחבר אל הנשמה שלו שהיא חלק אלוקה ממעל הטמון בו, אותו חיבור יוצר את הפעילות הנדרשת לתיקון הרצון וכל האירועים המשתלשלים ממנו.

אין הדבר אומר שחיבור האדם אל רצונו הפנימי ואל נשמתו מחסל את הנסיונות הפחות נעימים, אלא אותו חיבור מסוגל להביא את האדם לידי השקפה והסתכלות אחרת על המציאות המקיפה אותו, השינוי בהשקפה הוא זה שגורם לאדם לקבל את המציאות בצורה שונה, באופן בו כל מה שקורה לו הוא השגחה פרטית מדהימה ומדויקת עד לפרט הקטן ביותר.

המגיד ממזריטש ממשיך דרכו של הבעש"ט הקדוש אמר כי כל המתרחש בעולמות העליונים, הכל תלוי בעבודת האדם ובמעשיו בזה העולם.

העובדה כי למעשיו של האדם יש חשיבות רבה בעולמות עליונים וכן במציאות הנ"ל לכן החיבור העמוק ביותר הוא החיבור בין יהודי לנשמתו.כל מה שנצרך מאיתנו הוא פשוט להאמין ולהתחיל בחיפוש, עצם הידיעה שקיימת משמעות, קיימת נקודה פנימית שיש לה המשך והיא נצחית,זה הוא התמרור הראשון המורה לנו שכבר התחלנו לחפש.

תגובות (0)

נשמח לראות את תגובתכם

התחבר לאתר על מנת להשאיר תגובות

evolotion

כניסת חברים